החלטה בתיק ע"א 44611-08-11

המבקשות הגישו ביום 29.8.2011 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' הנשיא אהוד רקם) מיום 27.7.2011 (להלן: "פסק הדין"). הערעור הוגש לאחר שתביעתם הכספית של המשיבים כנגד מבקשת מס' 1, בגין התרשלותה בייצוג המשיבים בעסקה לרכישת זכויות חכירה בדירת מגורים, בשד' הציונות 44, חיפה (להלן: "הדירה"), המצויה בבעלות הכנסייה היוונית הקתולית ובתי הספר הכנסייתיים הקתולים (להלן: "הכנסיה") התקבלה בערכאה דלמטה, והמבקשות חויבו לשלם למשיבים סך של 448,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך  65,000 ש"ח.

בפניי מונחת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהוגשה על ידי עו"ד תמר פלד וע"י מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשות"), דהיינו עיכוב ביצוע התשלום הכספי וכן הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו למשיבים, לאחר שבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט קמא - נדחתה.

בבקשה שבפניי טוענות המבקשות כי סיכויי הערעור טובים, בין היתר משום שפסק הדין בבית משפט קמא ניתן תוך התעלמות ממארג העובדות שהוצגו בפניו, ותוך כדי הצגה חלקית ומוטעית, כלשונן, של העדויות והראיות. עוד טוענות המבקשות כי טעה בית משפט קמא שעה שהעדיף את חוות דעת המומחה מטעם המשיבים על פני חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. לדבריהן לא היה מקום לדחות טענתן להתיישנות התביעה, ולחילופין להטיל על ציבור עורכי הדין נקיטת אמצעי זהירות שאינם סבירים, כקביעת בית משפט קמא.

             לטענת המבקשות דחיית הבקשה תביא למצב בלתי הפיך, מאחר ומדובר במשיבים שמתגוררים בדירה שכורה ואין ברשותם כל נכסים זולת הדירה נשוא הערעור, שבחודש 12/11 תוחזר לידי הכנסיה בסיום החכירה, דבר המעיד לטענתן על העדר חוסן כלכלי של המשיבים, והעדר יכולת של המבקשות להיפרע מהמשיבים, אם יתקבל ערעורן.

המבקשות מוסיפות וטוענות, כי סכום יתרת המשכנתא של המשיבים בסך 190,000 ש"ח בנכס מושא המחלוקת, יאיין את הנזקים הנטענים על ידי המשיבים, בעוד שסכום יתרת פסק הדין עלול להתכלות על ידי המשיבים עד למועד מתן ההכרעה בערעור, ולטענתן אין חולק כי מעבר לסך של 190,00 ש"ח לא ייגרם כל נזק למשיבים באם יעוכב פסק הדין עד לאחר שיוכרע הערעור.

מנגד טוענים המשיבים כי עיכוב הביצוע יגדיל באופן משמעותי את נזקיהם של המשיבים, שכן תקופת החכירה לגבי הדירה נשוא הערעור עומדת להסתיים ב- 12/11, או אז על המשיבים להחזיר את הדירה לידי הכנסייה ללא משכנתא. כל עוד לא ישולם להם הסכום שנפסק בפסק הדין, לא יהיה בידם לשלם את חוב משכנתא שרובץ על הדירה בסך 190,000 ש"ח, ועל כן ייחשפו המשיבים לתביעה מטעם הכנסייה.

עוד טוענים המשיבים כי גם אם תוחזר הדירה לכנסייה מבלי לפרוע את חוב המשכנתא, המשיבים ייאלצו להמשיך לשלם מדי חודש את תשלומי המשכנתא, וזאת מבלי לקבל את דמי השכירות בגין הדירה, כך שבמידה והבקשה תתקבל מצבם של המשיבים יורע באופן משמעותי.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי סיכויי הערעור קלושים, שכן לטענתם צדק בית משפט קמא בקביעותיו באשר לרשלנותה של המבקשת מס' 1, וכן באשר לסוגיית ההתיישנות והעדפת חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים. בנוסף, לדידם יש לדחות את הבקשה מאחר והבקשה לא נתמכה בתצהיר, ומאחר והטענות בהודעות הערעור הועלו כבר בפני בית משפט קמא ונדחו, תוך הסתמכות על הראיות והעדויות אשר הובאו בפני בית המשפט.

הרקע הנורמטיבי:

הכלל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984).

על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים, יש צורך בטעם מיוחד כדי שבית המשפט יימנע ממי שזכה בדין לממש את פירות זכייתו. לעניין זה נאמר, כי:

"... צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב" (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו פד נ (1) 668, בעמ' 671).

בין השיקולים שבית המשפט שוקל בהחלטה לגבי עיכוב ביצוע, עומד השיקול  כי למבקש סיכויים טובים להצליח בערעור, וכי יהיה זה מן הנמנע להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל. כך נקבע בע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית (לא פורסם, מיום 25.9.06):

"...לבית המשפט שיקול דעת לעכב ביצועו של פסק דין. במסגרת שיקול הדעת, יבחן בית המשפט שני שיקולים: סיכויי המבקש לזכות בערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים. לעניין סיכויי הערעור, ברי כי בית המשפט בוחן בשלב זה את הסיכויים באופן לכאורי בלבד. לעניין מאזן הנוחות בוחן בית המשפט האם במקרה שהערעור יתקבל, יהיה זה בלתי אפשרי, או למיצער קשה ביותר, להשיב את המצב לקדמותו (רע"א 4015/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505 (2002), וראו גם החלטתי בבש"פ 3215/06 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ תק-על 2006(2), 1201). עוד בוחן בית המשפט את הנזק אשר ייגרם למבקש כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין, לעומת הנזק למשיב כתוצאה מעיכובו (ע"א 9784/05 עירית תל-אביב יפו נ' גורן, תק-על 2005(4), 2156)".

שיקולים אלה - סיכויי הערעור והנזק הצפוי הינם שיקולים התלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. לעניין זה נקבע בעע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל אביב , פ"ד נו(2) 163, 167:

 "... בשלב הראשון שוקל בית ^-המשפט את סיכויי הערעור. אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק ^-הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל, או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי ^-הדין אם יעוכב הביצוע. אולם אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע".

ובענייננו:

הערעור שהוגש ע"י המבקשות נסוב בעיקרו סביב קביעות עובדתיות וכן סביב התרשמותו של בית משפט קמא מעדויות שהובאו בפניו ומהעדפת חוות דעת של מומחה אחד על פני השני, שעליהן אין בית המשפט של הערעור נוטה להתערב, ויש בכך כדי להשליך על סיכויי הערעור.

בנוסף, במקרה דנן ביצוע פסק הדין משמעו תשלום כסף. הכלל הוא כי פסק דין לתשלום כסף איננו מסווג בגדר עניינים חריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לעיכוב ביצוע. על הלכה זו חזר כב' השופט גרוניס בע"א 2841/07 מינהל מקרקע ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (פורסם בנבו ביום 25.8.08):